מרינה ושנבסקי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

בקשה לביטול הליכים היא הבקשה שהגיש המנהל המיוחד.

אין זו הבקשה הראשונה לביטול הליכים מחמת התנהלות החייבת.

כבר בעבר עתר המנהל המיוחד לביטול ההליכים בגלל חוסר תום לב בנסיבות קריסת הכלכלית וגם מחמת התנהלותה בהליך.

בדיון שהתקיים עוד לפני כבוד השופט זמיר ובהעדר פרטים מספיקים מאת החייבת שלא סיפקה אותם, חרף בקשת המנהל המיוחד, הסכים כבוד השופט זמיר לאפשר לחייבת לבסס את טיעוניה ולהציג מסמכים.

אלא ש"לקראת הישיבה הנדחית (פברואר 2010 –א.נ.ח) לא עשתה החייבת דבר מהחלטת כבוד השופט זמיר ולא מילאה אחר ההוראות כפי שנצטוותה לעשות, ומשכך עתר המנהל המיוחד לבטל את ההליכים בגלל חוסר תום לב" (החלטתי מהדיון), ועוד ציינתי בהחלטה כי "בדיון שהתקיים לפני לא עלה בידי החייבת להבהיר את עמדתה ולהפך במקום להבהיר את המחדלים ומדוע לא תוקנו וכן גם לא הסבירה מדוע לא הועבר לעיון המנהל המיוחד כל החומר לפי בקשותיו כדי שיוכל להביא לפני בית המשפט עובדות ומסקנות שיוכלו להאיר את עיני בעת מתן החלטה, אם להכרזה ואם לביטול ההליכים – ראתה ב"כ החייבת 'להתוכח' עם דרישות המנהל המיוחד ונציג הכנ"ר", התנהגות שמשקפת לנמעשה את יחסה להליך, כהליך 'מכביד ומטריד', והגם שנכון היה לבטל את ההליכים כבר במועד הדיון מאחר שהנטל להוכיח את תום הלב מוטל במלואו על החייבת בכל זאת אפשרתי לה "הזדמנות אחרונה להשלים את כל הטעון השלמה...".

החייבת לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה; בהמשך להתנהלות החייבת ביקשה אף ב"כ להתפטר מייצוגה מאחר שהחייבת "לא שתפה פעולה, אינה עונה לטלפונים ולמכתבים ואינה יוצרת קשר בעצמה" (סעיף 2 לבקשת ב"כ החייבת למתן החלטה בהתפטרות מייצוג).

ב"כ החייבת מסרה את כתובת החייבת הידועה לה.

החייבת לא עשתה מאומה מאז.

בתחילת חודש ינואר 2012, זמן ארוך מדי בו שוהה החייבת בהליכים אלה ורק נהנית מהגנתם, הגיש נושה בקשה לביטול ההליכים והוריתי להמציא את הבקשה לחייבת.

הנושה ניסה להמציא את הבקשה וההחלטה, אך המעטפה חזרה בציון "עזב".

המנהל המיוחד שאת תגובתו בקשתי הצטרף לבקשה ואף הרחיב ופרט כי לחייבת 25 פיגורים (עד למועד הגשת הבקשה), כי החייבת אינה מדווחת לו לפיכך לא ניתן לדעת מה מצבה, כמתחייב בהליך זה, כי הדוח האחרון שהוגש התייחס לחודש ינואר 2010!!! המנהל המיוחד אף הוסיף כי החייבת לא הציגה כל ראיה להוכחת תום ליבה הגם שאפשרתי לה לעשות כך, ולמעשה התעלמה מההחלטה.

לאור האמור הצטרף גם המנהל המיוחד לבקשת הנושה וביקש לבטל את ההליכים.

לאור כל המתואר לעיל, נראה כי אין צורך להוסיף דבר על הסיבות הראויות מאוד במקרה זה, ויש מקום ליטל ההליכים.

החייבת ניתקה כל מגע עם ההליך, האפשרויות שניתנו לה לא נוצלו על ידה, החייבת יצרה חוב פיגורים נכבד לאורך תקופה ארוכה, אינה מדווחת (הגם שאין הדבר כרוך בכל עלויות), החייבת גם התעלמה מההחלטה להציג מסמכים כנדרש, וברור כי במצב דברים זה בו ממשיכה החייבת להתנהל תחת הגנת פקודת פשיטת רגל ולא עושה מאומה לטובת נושיה ואינה עומדת בחיובי ההליך – יש לבטל את ההליכים וכלך אני מורה.

לא סביר כי חייב ישהה פרק זמן כה ארוך בהליכים אלה והוא היחיד שנהנה מההליך או ליתר דיוק מהגנת ההליך.

לא ראיתי בעובדה שהבקשה לא הומצאה פיסית לחייבת כדי לשנות את דעתי, שכן נעשו נסיונות להמציא למבקשת את הבקשות וההחלטות, הן הנושה שניסה להמציא את המסמכים אך המסמכים חזרו בהודעה שהחייבת עזבה את מקום מגוריה, והן המנהל המיוחד שניסה להמציא את הבקשה באמצעות שליח אך השליח שהגיע לכתובת מגורי החייבת, מצא כי החייבת אינה מתגוררת בכתובת המגורים עליה דיווחה.

במצב דברים זה אין לי אלא לשוב ולחזור על הדברים שנאמרו בשורה ארוכה של פסקי דין כי "בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (פש"ר 565/03 ברכאת נ. הכנ"ר; פש"ר (חיפה) 294/01 עומר נ' הכנ"ר ועוד...).

מכל האמור אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את ההליכים נגד החייבת מחמת ניצול לרעה של ההליכים.

הכסף שהצטבר בקופת הכנ"ר יועבר לתיקי ההוצל"פ לאחר תשלום הוצאות ההליכים לרבות שכ"ט המנהל המיוחד והכנר.